פסק-דין בתיק ע"פ 1722-04-13

1.         המערער הורשע בבית המשפט השלום בבית שאן, בביצוע עבירות על חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק"), שעניינן ביצוע עבודות הטעונות היתר, ללא היתר, שימוש ללא היתר ואי קיום צו הפסקה מנהלי.

2.         בית המשפט קמא קבע, כי מתחם הענישה ההולם את העבירות שביצע המערער הוא קנס שסכומו נע בין 20,000 ש"ח ל-40,000 ש"ח ובנוסף חיוב בתשלום כפל אגרה או חלק ממנו, הטלת התחייבות ומתן צו הריסה נדחה לתקופה שבין מספר חודשים עד ל-12 חודשים.

3.         את עונשו של המערער החליט בית המשפט קמא לגזור תוך חריגה מן הרף הנמוך של המתחם; ובהתאם לכך גזר על המערער תשלום קנס בסך 15,000 ש"ח וחייבו לחתום על התחייבות בסך 15,000 ש"ח.

4.         המערער הגיש ערעור על הכרעת הדין, בטענה כי היה על בית המשפט קמא להיעתר לבקשתו לביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. במסגרת הערעור הוא מבקש לבטל את כתב האישום ולזכותו מן האישומים.

תמצית עובדות כתב האישום :

5.         לפי כתב האישום (המתוקן) שהוגש כנגד המערער, ביום 16/11/08 או בסמוך לכך, נתגלה כי המערער בנה ללא היתר, תוספת בנייה של שתי קומות בגודל של כ-101 מ"ר. בנוסף, ביום 11/12/06 או בסמוך לכך, התגלה כי המערער משתמש בקומת עמודים שנסגרה למגורים ללא היתר, בגודל של כ - 18 מ"ר וכן משתמש בפרגולה בשטח של כ - 19 מ"ר שנבנתה ללא היתר ובמחסן ששטחו 7 מ"ר שנבנה ללא היתר, כל זאת בדירת המגורים.

עוד לפי כתב האישום, ביום 16/11/08 הוצא כנגד המערער צו הפסקה מנהלי, אך הוא היפר את הצו והמשיך בבנייה.

ההליך בפני בית המשפט קמא :

6.         כתב האישום המקורי הוגש ביום 13/01/09. בישיבת ההקראה שהתקיימה ביום 30/09/09, טען המערער כי בכוונתו לטעון להגנה מן הצדק, המבוססת על כך שהוועדה עיכבה במכוון מתן היתרי הבנייה, וזאת  על מנת להגיש את כתב האישום. בנוסף, וטרם ההקראה, טען ב"כ המערער, כי לא נערך לו שימוע כדין.

7.         בפני בית המשפט קמא הובאו ראיות הצדדים, ובהכרעת הדין נקבע כי הוכח מעבר לכל ספק סביר שהמערער ביצע את עבודות הבנייה והשימוש במבנה המסחרי, בניגוד לצו הפסקה מנהלי וללא היתר, וכן כי השתמש שלא כדין בתוספות שבנה בדירת המגורים. בית המשפט קמא דחה את טענות המערער לקיומן של נסיבות המקימות לו הגנה מן הצדק.

בנוגע לאי קיום השימוע, נקבע כי אין חובה בדין לקיים שימוע בסוג כזה של עבירות. בנוסף, נקבע כי המערער זומן לשימוע; השימוע לא בוצע בשל כך שתיקו לא אותר והוא בחר להמתין לזימון נוסף, במקום להתייצב בשנית במשרדי הוועדה. מעבר לכך, קבע בית המשפט קמא, כי הפרת חובת השימוע איננה מובילה בהכרח לבטלות כתב האישום ובנסיבות שהוכחו כאן, ראוי לעשות שימוש בדוקטרינת "הבטלות היחסית". יתר טענות המערער בנוגע להתנהלות הוועדה, על רקע סכסוך שיש לו, לטענתו, עם אחת מעובדות הוועדה, שהיא גיסתו - נדחו, משלא הוכחו.

נימוקי הערעור :

8.         המערער טוען כי בית המשפט קמא שגה, כאשר לא הורה על ביטול כתב האישום, בשל הגנה מן הצדק. לפי הנטען, בית המשפט קמא התעלם מהתנהגותה הנפסדת של המשיבה, שפגעה בזכות יסוד של המערער להליך הוגן. כן התעלם מכך שלא ניתנה למערער הזדמנות למסור את גרסתו, עובר להגשת כתב האישום.

9.         המערער שב וטוען, כי גיסתו הינה עובדת המשיבה, והסכסוך החריף שפרץ בין המערער לבין אחיו וגיסתו הוא שגרם למשיבה לפגוע בזכויותיו ולהזדרז ולהגיש כתב אישום, מבלי לחקור את המערער ומבלי לקיים שימוע. עוד טוען המערער, כי למרות שהמחוקק לא הטיל על המשיבה חובה לחקור את המערער טרם הגשת כתב האישום, חובה זו מוטלת על המשיבה, כחלק מזכויות יסוד של המערער. שלילת זכות השימוע וקבלת גרסתו של המערער, מנעו מהמשיבה את האפשרות לברר את טענותיו של המערער, ולא אפשרו הפרכתן או אישושן של טענותיו.

10.        ב"כ המערער טוען כי לא ניתן משקל לכך שאף לשם קבלת חומר החקירה בתיק הוערמו בפניו קשיים, לא ניתן משקל לטענת ההפליה שהועלתה ביחס לאישום הנוגע לבית המגורים ובית המשפט התעלם מטענות המערער שלפיהן, היה הרישיון מוכן אצל המשיבה אך לא נמסר למערער מטעמים פסולים, על מנת ליצור מצב של הגשת כתב האישום כנגדו.

11.        ביחס לבית המגורים, טוען המערער, כי בית המשפט קמא התעלם מן העובדה שבמשך שנים ביקרו פקחים בביתו ולא הוגש כנגדו כתב אישום, מבלי שניתן הסבר סביר לשיהוי הממושך בהתנהלות המשיבה. לא ניתן גם הסבר לתיקון התאריך על גבי ההיתר לבניין המסחרי.

12.        המערער טוען בנוסף, כי בית המשפט קמא שגה כאשר לא נתן משקל לעובדה שבמהלך הלגליזציה לבניין המסחרי, המשיבה הערימה קשיים בקבלת ההיתר, בבחינת עיכוב מכוון, במשך תקופה ממושכת.

13.        המערער מבקש לקבוע כי בית המשפט קמא שגה, כאשר לא נתן אמון בעדות המערער ולעומת זאת נתן אמון בעד מטעם המשיבה, למרות סתירות ופרכות מהותיות בעדותו.

14.        במהלך טיעוניו הפנה ב"כ המערער לפסקי דין שניתנו בתיק עמ"ק (ת"א) 9493/07              מדינת ישראל נ' טי.טי.וי הפקות בע"מ, ותו"ב (קריות) 15398-03-10 ועדה מקומית לתכנון בקעת בית הכרם נ. שיח' מחמד,  וביקש לסמוך עליהם.